פסק-דין בתיק ת"א 3748-04

תביעה שהגיש מינהל מקרקעי ישראל (להלן: " המינהל") ביום 25.8.04, לסילוק ידו של הנתבע ממקרקעין מוסדרים המצויים בתחום שיפוטה של המועצה המקומית תמרה, וה ידועים כגוש 18565, חלקה 30 (להלן: " המקרקעין"), והמסומנים מגרש 537א' בתשריט שצורף לתובענה, וכן לתשלום דמי שימוש ראויים בסך של 229,900 ש"ח בגין שבע שנות שימוש במקרקעין.

על המגרש נשוא התביעה, בנוי בית מגורים בו מתגורר הנתבע משך כמעט ארבעים שנים. הפניה הראשונה לנתבע מצד המינהל בעניין זכויותיו במקרקעין, נעשתה כשלושים שנה לאחר תחילת החזקתו של הנתבע במקום. אין צורך לומר כי הסעד המבוקש בתובענה, פינויו של הנתבע, על רקע התקופה הממושכת בה הוא מתגורר במקום, הוא סעד חריף ודרמטי ביותר.

מטעם זה, תיק זה הוא מסוג התיקים "הזועקים בקול" להסדר מחוץ לבית המשפט, אך, לדאבוני, הצדדים לא השכילו ליישב את הסכסוך למרות הצהרות חוזרות ונשנות בדבר מגעים ביניהם, ועתה אין מנוס מהכרעה שיפוטית.

העובדות בקצרה :

1.      המינהל הינו בעלים רשומים של 102584/111484 חלקים במקרקעין. ביחס למקרקעין, נרשם ביום 17.3.04 הסכם שיתוף בין הבעלים שמקורו בת.א. 2656/90. המקרקעין מחולקים, בהתאם לתשריטים ולמפות מדידה, למגרשים שונים, וביניהם מגרש 537א' (להלן: " המגרש").

2.      בעת הליכי ההסדר נקראו המקרקעין חלקה 13 א'. חלקה 13 א', יחד עם חלקה 13 ו- 13 ב', הייתה בעבר חלקה אחת גדולה שנמצאה במקום המכונה " חלקת אלעז'אל". 

3.      בפסק דין שניתן בשנת 1963 על ידי כב' השופט דורי במסגרת הליכי ההסדר, הורה השופט דורי לחלק את חלקה 13 א' לשלושה חלקים: מזרחי; צפוני מרכזי; ויתרת החלקה, כאשר את החלק הצפוני מרכזי (כ- 10.3 דונם) קבע כי יש לרשום על שמו של מוחמד מוסא חיג'אזי, ואילו את החלק המזרחי ואת יתרת החלקה קבע כי יש לרשום ע"ש המדינה.      

4.      הנתבע תפס את החזקה במקרקעין ובמגרש לפני שנים רבות, בשנות השבעים המוקדמות, ובנה עליהם בית מגורים.

5.      ביום 11.5.75 הוצא על ידי הוועדה המקומית לתכנון ובניה, היתר בניה לבנית בית מגורים, בור סופג ומקלט על המקרקעין.

6.      בשנת 2001 או בסמוך גילה המינהל כי ביתו של הנתבע בנוי על קרקע שבבעלות המדינה. בעקבות גילוי זה נעשו ניסיונות מטעם המינהל להסדיר את זכויותיו של הנתבע במגרש על דרך של עסקת הקצאה בפטור ממכרז, לפי החלטת המינהל מס' 923.

7.      ביום 11.3.01 חתם הנתבע על מפרט כספי בו הסכים לרכוש זכויות חכירה במגרש נשוא התביעה תמורת דמי חכירה מהוונים, כמפורט במפרט הכספי (ת/2).

8.      ביום 4.7.02 אישר המינהל הקצאה של המגרש לנתבע, והנתבע נדרש לשלם תוך 60 יום את הסכומים שנדרשו על ידי המינהל, וכן לחתום על חוזה חכירה.

9.      ביום 25.8.03, ולאחר שהנתבע לא שילם את הכספים שנדרשו ממנו, ביטל המינהל את עסקת ההקצאה בהודעה מיום 25.8.03.

10.  ביום 3.9.03 פנה המינהל במכתב התראה לנתבע. במכתבו הודיע המינהל כי בכוונתו להגיש תביעת פינוי ותביעה לתשלום דמי שימוש ראויים לאחר שהנתבע לא הסדיר את זכויותיו במגרש, תוך שניתנה לנתבע הזדמנות נוספת ואחרונה בת 14 יום להסדיר את זכויותיו במגרש.

11.  משהנתבע לא הסדיר את זכויותיו, הוגשה, כאמור, התביעה לסילוק יד ולתשלום דמי שימוש ראויים. המינהל תמך את תביעתו לעניין דמי השימוש בחוות דעתו של השמאי דיין יהודה.

12.  בכתב ההגנה שהוגש על ידי הנתבע ביום 25.10.04, טען הנתבע כי הינו " הבעלים והמחזיק הבלעדי של המקרקעין עשרות רבות של שנים" (סעיף 5 לכתב ההגנה). הנתבע טען כי רכש את המקרקעין מאחד, סלאח חיג'אזי, ושילם תמורה מלאה בעדם. עוד טען הנתבע כי התביעה לסילוק יד כנגדו התיישנה (סעיף 13 לכתב ההגנה).

13.  בסעיף 14 לכתב ההגנה טען הנתבע כי הוא מחזיק במקרקעין שנים רבות, ללא עוררין, כי בנה על המקרקעין מבנה והשקיע בו השקעות רבות העולות על שווי המקרקעין, בהיותו הבעלים של המקרקעין או מי שזכאי להירשם כבעלים. בסעיף 14 ו' לכתב הגנתו ציין הנתבע כי: " הנתבע מוכן להסדיר את החזקה במקרקעין ולבצע עסקת חליפין".

14.  מטעם הנתבע הוגשה חוות דעת נגדית של השמאי עאטף עאלם.

השתלשלות ההליכים בתיק :